הרחבת מודעות

הרחבת מודעות

רוחב המודעות כפי שמתארת זאת דיאנה שרי במאמרה, מודעות ואורח חיים, הוא המצפן שמנווט אותנו למקומות שמיטיבים איתנו, ומרחיק אותנו ממוקדים המזיקים לנו. אדם ללא מצפן חי חיים אוטומטיים ולא בוחן, או מבין את השינויים המתרחשים סביבו גם כשאלו שממררים ופוגעים באיכות חייו ועלולים אף לסכן אותם.

היות והאדם מטבעו, חושש מאי ודאות, ושינויים נוטים לאיים עליו, הוא מדחיק את הצורך בשינוי עלידי כך שאינו מתעמק בבעיה, או מתעלם ממנה. אך מה לעשות כאשר אנו חיים בתקופה שבה השינויים הם הם הנתון היציב ביותר.

השינויים הדרמטיים של מאה השנים האחרונות יצרו אתגר אדיר לגנים שלנו שעוצבו בתהליך אבולוציוני של מליוני שנים. השילוב של טכנולוגיה מתקדמת וגלובליזציה, הפכו את רוב המזונות שלנו למוצרים משומרים או מעובדים, סינתטיים למחצה, מהונדסים גנטית וחסרי ערך תזונתי. השימוש המוגבר בריסוס בחקלאות המודרנית, יוצר סיכוני רעילות נוספים גם לפרי ולירק הטריים. בנוסף האוויר שלנו מזדהם והולך, כך גם המים.

הסביבה שלנו רוויה בקרינה הזרה לגופנו שלמד איכשהו לעמוד מול קרינת השמש והקרינה הקוסמית.

הקידמה והטכנולוגיה שהביאו גם ברכה רבה לחיינו, יצרו סביבה שאינה טבעית לנו ולכן מסוכנת. אורח החיים המודרני והקצב שלו יוצר לחץ מצטבר המפעיל שוב ושוב מנגנונים פיסיולוגיים ופסיכולוגיים בגופנו שנועדו למצבי חרום בלבד ושוחק אותם. החיים במתח מתמיד במקביל למחסור בפעילות גופנית, איך כל זה משפיע על בריאותנו? על יכולתנו לשרוד? מי בכלל אחראי לבריאותנו? האם זה הרופא? קופת החולים? משרד הבריאות? האין זה הזמן הנכון לנקוט בצעדים אקטיביים למניעה, להתגוננות להשרדות?

אך איך ננקוט בפעולה אקטיבית משמעותית אם אין אנו רואים ומבינים את הסכנה?

רק הרחבת המודעות מאפשרת הן לזהות ולדרג את איומי הסביבה וההתנהגות שלנו על בריאותנו והן לנקוט פעולה יזומה ומושכלת להתגוננות