טלפונים סלולריים וגידולי מוח – במבוך המחקרים האפידמיולוגיים

איריס עצמון

1. טריק נסתר במחקר המתוקשר ביותר

המחקר המתוקשר ביותר בנושא טלפונים סלולריים הוא ללא ספק מחקר האינטרפון בהשתתפות 13 מדינות כולל ישראל.

http://www.cbc.ca/consumers/market/files/health/iarc/index.html

ניהול ומימון המחקר: המחקר מנוהל על ידי המוסד הבינלאומי לחקר הסרטן (זרוע של ארגון הבריאות העולמי), וממומן על ידי התעשייה הסלולרית והאיחוד האירופאי

(3.5 מיליון אירו מפורום יצרני הטלפונים הניידים, 3.85 מיליון אירו מהאיחוד האירופאי).

לפי חוזה המחקר, המממנים רשאים לראות את המחקר 7 ימים לפני פרסומו.

http://www.iarc.fr/ENG/Units/RCAd.html

הזרוע הישראלית של המחקר מנוהלת על ידי ד"ר סיגל סדצקי (מכון גרטנר, משרד הבריאות). האגודה למלחמה בסרטן בישראל משתתפת במימון המחקר ותרומתה נחשבת לחלק שאינו מגיע מחברות הסלולר, למרות שבפועל חלק מכספי האגודה למלחמה בסרטן מגיע מחברות הסלולר (מעניין לציין כי בחבר הנאמנים של האגודה יושבים בעלי מניות בתעשיית הסלולר, ובוועדה למסרטנים סביבתיים של האגודה יושבים יועץ בשכר לחברות הסלולר ואחרים הקשורים לתעשייה). (רום א., 2006, 2007).

מיליוני אירו הושקעו במעט משתמשים לטווח ארוך:

מספר המשתמשים בטלפונים המשתתפים במחקר זה מרשימה את הציבור והתקשורת. הנקודה היא שמעטים בלבד מבין הנחקרים באינטרפון הם משתמשים לטווח ארוך (מעל 10 שנים), מה שמכשיל הסקת מסקנות לגבי סיכון אמיתי לפתח גידול מוח - בעוד שמטרת המחקר מלכתחילה היתה לקבוע את הסיכון לגידול מוח משימוש בטלפונים סלולריים.

הטריק של מחקר האינטרפון

הטריק של מחקר זה (מלבד הטיה של משתמשים מעטים לטווח ארוך) הוא בקביעת הגדרה ל"משתמש רגיל" בטלפונים, שדווקא לא מאפיינת משתמשים רגילים. הגדרת משתמש רגיל בכל מחקרי האינטרפון (מכל המדינות) היא שימוש בטלפון בממוצע פעם אחת בשבוע במשך שישה חדשים לפחות.

(Microwave News, Interphone papers)

האם ההגדרה הוגנת?

לא צריך להיות מדען טילים כדי להבין שהגדרה זו רחוקה מהמציאות, כדי לדבר פעם בשבוע בטלפון אין צורך בטלפון נייד. בפועל אנשים מדברים בנייד במשך שעות ביום. משמעות החלטת החוקרים להגדיר כך משתמש רגיל, היא הטייה של התוצאות כלפי "חוסר סיכון" וכך גם מנוסחות התוצאות, לדוגמא במחקר הגרמני כותבים החוקרים במשפט הראשון של הדיון: "התוצאות של מחקר זה אינן מצביעות על עלייה כוללת בסיכון לגליומה או מנינגיומה בקרב משתמשים רגילים בטלפונים סלולריים". (ההדגשה אינה במקור).

במחקר זה השתתפו בסך הכל 12 מקרים עם שימוש מעל 10 שנים בטלפון הסלולרי.

מעניין שהתוצאה לגבי סיכון לגידול ב- 12 המקרים הללו היתה פי 2.2 והגיעה לקצת מתחת לגבול המובהקות הסטטיסטית. (Schuz 2006)

ב"חדשות מיקרוגל" דווח כי מחקר האינטרפון הגרמני מצביע על סיכון לטווח ארוך לגידול מוח.

http://www.microwavenews.com/fromthefield.html#10years?

בתקשורת ההמונים זה נשמע אחרת. הכותרות מרעישות מבלי שהציבור נחשף לפרטי המחקר. לדוגמא, הציבור לא נחשף לעובדה שמשתמשים רגילים במציאות הם לא המשתמשים הרגילים במחקר.

הציבור גם לא נחשף לעובדה שמדד ה- SAR (המדד שבו נעשה שימוש בשיווק הטלפונים ובו מתעניינים הצרכנים, בהניחם שהמדד מעיד על בטיחות הטלפון, המדד מופיע על עלוני ההסברה של חברות הסלולריות) מבוסס על בדיקות של חומר מת (בניגוד למוח החי) – זה בסיס לאישורי הבטיחות של הטלפונים למיליוני אנשים כולל ילדים – חומר שאינו מייצג את המוח החי (זו רק אחת מהבעיות של ה- SAR). האם זה נותן בטחון?

למרות הטריק, מתגלה בעיה לטווח ארוך

בשנים האחרונות על פי הממצאים מן המדינות השונות, ניתן לראות עלייה בסיכון לגידולים לאחר שימוש בסלולרי לטווח ארוך:

מאמר אינטרפון שפורסם בינואר 2007, מחמש מדינות אירופאיות, כלל 143 משתמשים לטווח ארוך - 10 שנים ומעלה, מצא עלייה בסיכון (39%) לגידולים מסוג גליומה באותו צד של הראש שבו הניחו את הטלפון הנייד בזמן שיחה, על בסיס 77 מקרים. (Lahkola 2007)

מאמר האינטרפון הבריטי גילה עלייה של 80% בסיכון לפתח גידול שפיר בעצב השמיעתי באותו צד של הראש שבו השתמשו בטלפון הסלולרי למשך 10 שנים או יותר, על בסיס 23 מקרים. Schoemaker 2005) (

בעקבות מימון מחקרים על ידי התעשייה, ניתן ללמוד על שני סוגים של חוקרים: חוקרים מצפוניים, כאלה שמתנגדים להטות ממצאים במכוון בהתאם לאינטרס של המממן, חוקרים כאלה בדרך כלל לא נכנעים לאינטרס של התעשייה, למשל:

http://www.nrg.co.il/online/35/ART/956/472.html

במקרה של האינטרפון, נראה כי יש הרמוניה לא רעה בין התעשייה ובין החוקרים, שמסרו מידע סלקטיבי בהודעה לעיתונות – רק לגבי חוסר סיכון בטווח הקצר. הם "שכחו" שבתקציר המחקר כפי שפורסם בעיתון המדעי, הם עצמם דיווחו גם על העלייה בסיכון באותו צד של הראש שבו היה שימוש בטלפון. סוגיית אמינות החוקרים טופלה בהרחבה בערוץ 2 ב"אולפן שישי" וידיעה פורסמה לפני התוכנית גם בעיתון "הארץ" כולל בגירסה האנגלית של העיתון:

http://www.emfacts.com/weblog/?p=265

ניתן ללמוד מתקרית זו כי בניגוד לדעה הרווחת, התקשורת לא תמיד אשמה. לעיתים אלה דווקא המומחים שמזרימים לעיתונאים מידע מוטה בהתאם למקור המממן אותם. העיתונאים בוטחים במומחים ונופלים למלכודת של תארים ובעלי תפקידים (הפרופסור אמר).

במאמר הבריטי היו הפתעות נוספות: פרופסור לנרט הרדל (אונקולוג וחוקר הטלפונים וגידולי מוח בשבדיה) וקולגות שלו, התפלאו לקרוא במאמר מחקר האינטרפון הבריטי, כי מחקרם

(Hardell et al 2002, 2003a,b) "קיבל ביקורת כבדה בקשר למגבלות מתודולוגיות".

הרדל וקולגות ענו לעיתון: "הם נותנים רפרנס לחמש הערות קצרות או דוחו"ת, אשר שניים מהם פורסמו בשנת 2000 ו-2001, כלומר אפילו לפני הפרסום שלנו!". אחד הדוח"ות ששימש את חוקרי האינטרפון להמעיט בערך המחקר של הרדל, לא פורסם בעיתונות המדעית. קבוצתו של הרדל גילתה כי מחבריו מועסקים במוסד שקשור למוטורולה. אלה אותם מחברים העומדים מאחורי מחקר מפורסם שעשה כותרות לאחרונה מאחר וכלל מאות אלפי משתמשים ולא מצא סיכון לגידולי מוח. (עוד על מחקר זה ב"המחקר מדנמרק").

לקבוצתו של פרופ' הרדל יש הרבה ביקורת על מחקר האינטרפון, למשל, "בניגוד אלינו, למחקר האינטרפון אין קבוצה קבועה של לא חשופים ולכן קטגוריות ה'לא חשופים' כוללת אנשים שמשתמשים בטלפונים אלחוטיים וכך מדללים את הסיכון לכיוון של אחידות".

Hardell L, Mild K Hansson. British J Cancer 28 March 2006. Letter to editor.

במאמר בריטי נוסף מתוך מחקר האינטרפון – נמצאה עלייה של 24% בסיכון לפתח גידול מסוג גליומה באותו צד שבו היה שימוש בטלפון הנייד, על בסיס 278 מקרים של משתמשים רגילים.

בדיון כותבים החוקרים: "לא מצאנו סיכון מוגבר לגליומה הקשור לשימוש רגיל [מילת הקוד של האינטרפון, ידועה רק לחוקרים ועכשיו גם לכם] בטלפון נייד, לא לזמן מתחילת השימוש, שנות חיים של שימוש, שימוש מצטבר או מספר השיחות". את העלייה בסיכון שנמצאה באותו צד של המוח, החוקרים מייחסים להטייה: החולים, שהיו מודעים למיקום הגידול שלהם, כנראה חשבו שהגידול נגרם מהשימוש בטלפון, ולכן אולי הם הגזימו בדיווח על כמות השימוש שלהם בנייד, וכך היטו את התוצאות לכיוון של סיכון (Hepworth 2006).

לשם המחשה, יש לציין כי במחקר זה שימוש של מעל 10 שנים קשור ליותר מ- 113 שעות שימוש בזמן שבמחקר של פרופ' הרדל שימוש של יותר מ- 10 שנים קשור ליותר מ- 2000 שעות שימוש (שמקביל לשעה ביום במשך 10 שנים).

ניואנס של הטייה: החוקרים של האינטרפון התייחסו בצורה מסויגת לממצאים של פרופ' הרדל והקולגות שלו והציגו את הקשר שנמצא במחקריו, בין שימוש בנייד וגידולים ממאירים ושפירים, כ"קשרים חיוביים מבודדים עבור משתנים מסויימים". במילים אחרות, החוקרים ממעיטים בערך הסיכון שנמצא משימוש בנייד במחקרו של הרדל, ומציגים אותם כמאורע יוצא דופן, אך למעשה ממצאיו עולים בקנה אחד עם כמה ממחקרי האינטרפון עצמם שמצאו עלייה בסיכון לטווח ארוך.

מאמר נוסף של קבוצה שבדית של האינטרפון, מצא סיכון מוגבר של פי 3.9 ללקות בגידול שפיר של העצב השמיעתי באותו צד של המוח שבו הניחו את הטלפון בשימוש של מעל 10 שנים על בסיס של 12 מקרים בלבד. (Lonn 2004)

מיליוני אירו הושקעו במחקר האינטרפון כדי להתבסס על מקרים מעטים בלבד לטווח ארוך - זה מעורר שאלות לאן הכסף הגדול מנותב.

מאמר עוקב של אותם חוקרים על גידול בעצב השמיעתי, לטענת החוקרים לא מצא קשר בין שימוש בנייד ובין גידולים. (Lonn 2005) ומדוע "לטענת החוקרים"? כי סמואל מילהם (ארה"ב) שערך בשנות השמונים מחקרים אפידמיולוגיים על סיכון לסרטן בקרב חובבי רדיו מצא כי הטבלאות של המחקר השבדי דווקא כן מעידות על קשר. מילהם כתב לעיתון המדעי כי בטבלאות 2-4, רק ארבעה מתוך 136 חישובים מראים על קשר חיובי (סיכון). אם אין שום קשר בין שימוש בטלפון ובין התפתחות גידול מוח, הוא היה מצפה למספר דומה של חישובים שמראים סיכון וחישובים המראים חוסר סיכון. הממצאים האלה מציעים ש- טלפונים סלולריים מגינים מפני סרטן מוח או שיש בעיה עם הערכת החשיפה. טבלאות 5 ו-6 במאמר מראות שהחישובים על סיכון ללקות בגידול באותו צד שבו השתמשו בטלפון הם כמעט תמיד גבוהים יותר לעומת הסיכון לגידול בצד הנגדי. בטבלה 5 היחס בין סיכון ללקות בגידול באותו צד לעומת הסיכוי ללקות בגידול בצד הנגדי לאחר שימוש לטווח ארוך (מעל 10 שנים), ולמשך זמן ארוך הוא:

עבור גידול מסוג גליומה לאחר יותר מעשר שנים של שימוש רגיל: פי 3 ולאחר עשר שנים מאז תחילת השימוש (מאז שיחה ראשונה) - פי 2.3

עבור גידול מסוג מנינגיומה – פי 2.8 (לאחר יותר מעשר שנות שימוש רגיל) ופי 2.6 (עבור יותר מ- 10 שנים מאז שימוש ראשון). למרות שהחוקרים עצמם כתבו במאמר כי מחקרם מראה חוסר קשר, מילהם מסיים את מכתבו כך: "אני חושב שהמחקר שלהם מראה כי שימוש בטלפון סלולרי באותו צד של המוח קשור עם התפתחות גידול".

Samuel Milham, Letters to the Editor, Re:"Long-Term Mobile Phone Use and Brain Tumor Risk". Am J Epidemiol 2005; 162:599-605.

אחד המחברים של שני המאמרים האחרונים המוזכרים לעיל מטעם האינטרפון, האפידמיולוג פרופסור אנדרס אהלבום, היה אחד מחמישה פרופסורים שיזמו מכתב תוקפני בשנת 2001 נגד האונקולוג פרופ' הרדל ופרופ' אולה גוהנסון (רופא עור וחוקר בכיר במכון קרולינסקה בנושא השפעות הקרינה הבלתי מייננת על העור). חמשת הפרופסורים כתבו לא פחות מאשר שהמחשבה שטלפונים סלולריים יכולים לגרום גידולי מוח היא "ביזארית מבחינה ביולוגית". הגידולים שפרופ' הרדל מצא במחקרו בקרב משתמשי טלפונים סלולריים, היו "בסבירות הגדולה ביותר, ממצא מקרי" הם קבעו. מאמר המערכת הזה פורסם גם בעיתון של החברה המדעית לביואלקטרומגנטיות (BEMS), עורך העיתון מאיס סוויקורד – לשעבר במנהל המזון והתרופות (F.D.A) והיום במוטורולה (זו אגב תופעה נפוצה שעובדי ה- FDA עוברים לעבוד בתעשיות שעליהן הם אמורים לפקח, בייחוד תעשיית התרופות והכימיקלים- התופעה נקראת סינדרום הדלת המסתובבת של וושינגטון והיא כמובן בעלת השלכות על הרגולציה הידידותית של ה- FDA כלפי תעשיות אלה).

את המכתב הנ"ל תיעדה גם הסופרת השבדית גני נורדסטרום שכתבה ספר על רגישות לקרינה אלקטרומגנטית וכימיקלים. נורדסטרום תיארה את המכתב כשערורייתי במיוחד בגלל שאחד הכותבים היה פרופסור אנדרס אהלבום, "אשר כעת מוביל את החלק השבדי של חקירה בינלאומית על טלפונים ניידים וסיכונים לגידולי מוח". פרופ' לנרט הרדל ציין בפניה שאם פרופ' אהלבום חושב שהחשד כי סיכון לגידולים מטלפון סלולרי הוא ביזארי - יש להטיל ספק באובייקטיביות שלו.

Gunni Nordstrom

The Invisible Disease: The Dangers of Environmental Illnesses Caused by Electromagnetic Fields and Chemical Emissions page 111.

לאחרונה הצהיר פרופסור אהלבום כי הוא היה יועץ לתעשיית הטבק עד שנת 1996.

http://ec.europa.eu/health/ph_risk/committees/04_scenihr/docs/scenihr_mi_014.pdf

כיום, פרופסור אנדרס אהלבום הוא חבר בוועדה להגנה מפני קרינה לא מייננת הידועה בשם ICNIRP – אותה וועדה שקבעה את תקני הבטיחות לחשיפת הציבור לקרינה. תקנים אלה מותאמים לצרכי התעשייה בכך שפירשו את המחקרים בצורה שונה מממצאי המחקרים עצמם, תיעוד על ההטייה של מסמכי התקן של ה- ICNIRP ניתן לראות בעבודות (בהקשר לאנטנות סלולריות):

http://www.emfacts.com/papers/icnirp_critique.pdf

http://www.emfguru.org/CellPhone/cherry2/ICNIRP-2.htm

http://carolinelucasmep.org.uk/news/mobilemasts_1172001.html

כיצד גילה פרופ' גולדסמית על שינוי ממצאי אחד המחקרים שמהווים בסיס לתקן

http://www.csu.edu.au/learning/eubios/EJ54H.html

תיעוד חלק מניגודי האינטרסים של ה- ICNIRP (וארגון הבריאות העולמי).

http://www.emfacts.com/papers/who_conflict.pdf

חברים נוספים ב- ICNIRP הם חוקרי אינטרפון נוספים, כמו מריה פייצ'טינג (שבדיה), אנתוני סווירדלאו (בריטניה) ועוד.

www.icnirp.org