טלפונים סלולריים וגידולי מוח – במבוך המחקרים האפידמיולוגיים

איריס עצמון

המאמר מוקדש לזכרו של ד"ר רוברט קיין ז"ל, מהנדס מצטיין של מוטורולה (30 שנה בתעשייה) שנפטר מגידול מוח ותבע את החברה. במסגרת עבודתו בדק את האנטנות של הטלפון הסלולרי, ולכן קירב אותן לראשו לאורך זמן. רק לאחר שחלה עשה שיעורי בית, ומצא בין השאר את אחד הסודות השמורים ביותר של התעשייה שממנה קיבל אותות הצטיינות: היא חשפה אותו לקרינת אנטנות שנמצאה במעבדותיה כבעלת תכונות בלתי צפויות באיזור הקרוב למוח (כאשר האנטנה של הטלפון קרובה למוח), עד כדי כך שהיה ברור כי הטלפונים הניידים אינם יכולים לעמוד בתקן כלשהוא (מבחינת *עוצמת הקרינה) ועדיין לתפקד, ולכן החוקרים יעצו לתעשייה לפטור את הטלפונים הניידים מתקן: "חוקרי התעשייה הכריזו שהטלפונים הניידים פטורים מחוקי הפיסיקה, בזמן ששאר היקום לא פטור". (קיין 2001).

* בעניין זה יש לציין שהתקשורת, התעשייה, הממשלה, ושאר גורמים שמזרימים מידע לציבור, חינכו את צרכני הסלולר להתייחס רק למדד ה- SAR (מבלי להסביר את מגבלותיו) ולהתעלם מעוצמת הקרינה.

"The corporation, like the psychopathic personality it resembles, is programmed to exploit others for profit…To the morally blind corporation, they are tools to generate as much as profit as possible"

-Bakan, The Corporation 2004

הקדמה:

עם שני מיליארד משתמשים בטלפונים הסלולריים, הון אדיר שמושקע בפרסומות (המשמעות: השתתפות במימון כלי התקשורת), מימון מדענים כדרך לשליטה במידע לציבור ובמחקר המדעי, הצפת השוק במכשירים משוכללים וטכנולוגיות אלחוטיות - המאזן בהחלט לא לטובת הפצת מידע לציבור על השפעות הקרינה הבלתי מייננת. הציבור נסחף בקלות לצריכת טכנולוגיות אלחוטיות תוך שהוא נשאר חסר ידע על מידת החשיפה הכוללת שלו מכל חסרי החוטים הללו.

מי שלא שמע את המשפט "אין הוכחה חד משמעית" – שיקום. אך פה בדיוק המלכודת - מי מחליט מהי הוכחה חד משמעית? ומתי אנשים אמורים לדעת על הוכחה כזו אם בפורום יצרני הנייד (MMF) אישרו שד"ר מייקל רפצ'ולי, שניהל בעשר השנים האחרונות את נושא הסלולר והחשמל בארגון הבריאות העולמי [ניירות העמדה של הארגון אינם תומכים בקשר בין הקרינה ונזק בריאותי] קיבל 150,000$ לשנה + הוצאות נסיעות ופגישות מהתעשייה הסלולרית (מקור בסוף המאמר). ד"ר רפצ'ולי שיחק משחק כפול – לתקשורת מכר את עקרון הזהירות ומאחורי הקלעים הקפיד שלא להכניס את עקרון הזהירות למסמכים של ארגון הבריאות העולמי (במילים אחרות, הוא נתן הגנה משפטית לתעשייה בעוד ששמר את דעת הקהל לצידו). אמנם מתוחכם - אבל לא לטובת בריאות הציבור:

http://www.microwavenews.com/fromthefield.html#Repflip

מכאן שקיים פער בין תפיסת הציבור על האובייקטיביות של ארגון הבריאות העולמי ובין המצב בפועל. אם בוחנים את ההסטוריה של ארגון הבריאות העולמי, אין חדש תחת השמש:

כך היה גם עם חברות הסיגריות:

http://www.who.int/tobacco/media/en/who_inquiry.pdf

ועם האסבסט:

http://ehp.niehs.nih.gov/members/2003/6704/6704.pdf

זה לא מפליא שחברות הסלולר נוהגות לצטט בעקביות את מדיניות ארגון הבריאות העולמי – המדיניות של הארגון מתאימה להן ולא מגבילה אותן בשום צורה שהיא. מעניין לציין מחקר שערך ד"ר רפצ'ולי עצמו על הטלפונים הניידים – הוא מצא עלייה בסיכון ללימפומה נון הודג'קינס (סרטן לימפה) בעכברים החשופים לעומת קבוצת הביקורת. (Repacholi 1997)

המחקר מומן על ידי חברת סלולר אוסטרלית ובהתאם לחוזה שלו הוא הסתיר את ממצאי המחקר במשך שנתיים. ההסתרה הזו לא היתה מושכת תשומת לב כל כך רבה של מדענים אילולא היה לו באותו זמן תפקיד מפתח בארגון הבריאות העולמי ובוועדה להגנה מפני קרינה לא מייננת (ICNIRP). (Goldsmith 1997)

מטרת מאמר זה היא לפרוש פרטים לטובת אותו ציבור שלא מסתפק בסיסמאות כמו "אין הוכחה חד משמעית", "הקרינה עומדת בתקן", "הקרינה היא הקידמה", "ארגון הבריאות העולמי אמר = אלוהים אמר" וכו'....