מחלה לכל גלולה

12/08/2007

* בקו התפר הדק שבין בריאות לחולי נפגשים אינטרסים כבדי משקל של חברות התרופות

על פי הערכות עדכניות, כ-65 מיליון מתושבי ארצות הברית סובלים מיתר לחץ דם. על פי ההגדרות המקובלות כיום, יתר לחץ דם מאובחן מעל 140/90 מ"מ כספית ואותם חולים צורכים מדי שנה תרופות להורדת לחץ דם, בסכום של כ-17 מיליארד דולר. על פי אותן הערכות, כ-60 מיליון איש נוספים נמצאים על גבול המחלה - קרוב, אך מתחת לסף הנדרש לאבחנה זו.

כל שינוי זעיר בהגדרה הרפואית של "יתר לחץ דם", שיוריד את הסף הנדרש לאבחנה, יכניס מיליוני בני אדם למעגל הנזקקים לטיפול תרופתי ויגדיל את רווחי חברות התרופות במיליארדי דולרים.

עיתונאי נמרץ מ"ניו יורק טיימס" חשף במאמר שפורסם לפני כשנה כי כמה חברות המשווקות תרופות נגד לחץ דם, תרמו לאגודה האמריקאית ליתר לחץ דם סכום נכבד. הן אף אירחו את הרופאים ראשי האגודה לסוף שבוע באתר נופש אקזוטי, שבו נערכו דיונים על "הגדרות חדשות" של המחלה.

וכך נוצרה הגדרה חדשה: "יתר לחץ דם דרגה ראשונה", המתייחסת לערכים 120/80-139/89 מ"מ כספית. במלים אחרת, נוצרה קבוצה חדשה של חולים, אם כי בפועל טרם הותוו הנחיות לטיפול תרופתי בקבוצה זו. טביעת האצבעות של תעשיית התרופות במהלך כולו, שהרופאים היו שותפים לו, הייתה ברורה ומובהקת.

מעלה הקרחות

הרבה כסף אפשר להרוויח מאנשים בריאים הסבורים כי הם חולים. לפיכך אנו עדים לתהליך מתמשך, שבו מצבים נורמליים של חיי היום-יום הופכים בהדרגה לחולי המחייב טיפול תרופתי. מי יקבע איפוא מהי מחלה ומה גבולותיה?

העיתונאית המנוחה לין פאייר טבעה בספרה משנת 1992 מושג חדש: Disease mongering"", חרחור מחלות בתרגום חופשי. לפי ויקיפדיה, מתייחס המושג ל"ניסיון של חברות התרופות לעורר את דעת הציבור למצבים או מחלות קלות ערך, מתוך כוונה להגדיל את מכירות התרופות".

העיתון המקוון PLoS )www.plosclinicaltrails.org) הקדיש לחרחור מחלות את גיליונו מחודש אפריל 2006 והקריאה בו חושפת מארג מתוחכם ומשוכלל של שיווק ופרסום המופעל על ידי חברות התרופות, אשר נועד לשכנע עוד ועוד אנשים בריאים כי הם זקוקים לטיפול רפואי גם במצבים שעד כה נחשבו טבעיים ונורמאלים.

קרחת, לדוגמה, נחשבה זה דורות לתכונה אנושית העוברת ככל הנראה בתורשה, בדומה לשאר התכונות הפיסיות שלנו. ההגדרה הזאת השתנתה באופן דרמטי לפני שנים מספר, כשחברת תרופות מסוימת גילתה באופן מקרי כי תופעת לוואי של אחת מהתרופות החדשות שלה היא גידול יתר של שיער. מכאן הדרך לפיתוח תרופה "להצמחת שיער" הייתה קצרה ביותר. במקביל נוצר צורך דחוף ליצור בתודעה הציבורית מחלה חדשה, שיהיה אפשר להתאים לה את הטיפול החדשני.

ראשית פעלה החברה כדי ליצור "מודעות חברתית רחבה" לבעיה. זאת היא השיגה באמצעות פרסום של מספר רב ופתאומי של מאמרים וראיונות בתקשורת, שבהם הודגשו באופן מופרז שכיחות הבעיה וחומרתה, תוך הבלטה של המתח הנפשי והתסכול שבו נמצאים הקירחים. לכך נוספו גם רמזים עבים על כך שלקירחים סיכוי נמוך יותר למצוא עבודה. הוקמו "אגודות חולים" ו"ארגון בינלאומי לחקר הקרחת", הכל כדי לקדם את המודעות של החברה והרופאים למחלת ההתקרחות. הקמפיין הסתיים בקריאה פומבית וברורה לקירחים: "לך ותיבדק אצל הרופא שלך".

בקו התפר הדק שבין בריאות וחולי, נפגשים אינטרסים כבדי משקל של חברות התרופות, אגודות החולים, הרופאים, התקשורת וחברות הפרסום. אם לא ירוסנו, עלולים האינטרסים הללו להפוך כל היבט של החיים ל"מחלה" המחייבת התערבות רפואית.

חולי הופך בתהליך זה למוצר שבו סוחרות חברות התרופות )Selling sickness(, והבריאות, כפי שהבנו אותה לפני שנות דור, הולכת ומתרחקת מאתנו. תהליכים פיסיולוגיים טבעיים של החיים הופכים למצבים פתולוגים המחייבים טיפול תרופתי. יותר ויותר אנשים בריאים נגרפים אל מעגל החולים, תוך שהם צורכים תרופות מיותרות. בכך הם נחשפים גם לתופעות לוואי של הטיפול המיותר וגוררים את כלל החברה להוצאה כספית כבדת משקל.

מי מאתנו לא חש צורך להזיז את רגליו בזמן השכיבה במיטה? מסע שיווק מתוחכם הפך פעולה קצרה וטבעית זו ל"תסמונת הרגליים הרגיזות בשינה", שיש לה טיפול תרופתי קבוע וממושך.

"אגודות החולים", הנתמכות לא פעם על ידי חברות התרופות, מספקות את הצרכנים. צוות היועצים המקצועיים של חברת התרופות מספק את "המומחה הרפואי", והתקשורת מספקת את "ההתפתחויות הדרמטיות והחידושים העדכניים" בטיפול במחלה החדשה.

לא פעם נלווים לפרסומים סקרים המראים כי המחלה אינה מאובחנת מספיק. פעמים רבות הפרסומים דוחפים אנשים לרוץ לרופא כדי לברר אם הם לוקים במחלה החדשה, גם כשיש כבר אבחנה אחרת ידועה. השפעת הטיפול החדשני מדווחת בלשון מאדירה ומוצגת כ"נסים ונפלאות", בלי אזכור של תופעות לוואי.

הגישה הצינית גורסת כי חברות התרופות חייבות לייצר עוד ועוד מחלות, ולשכנע אנשים כי הם חולים, כדי לשמור על רווחיהן, "An ill for every pill". אני סבור כי זוהי אמירה המקצינה את הבעיה, אף אם יש בה קורטוב של אמת.

ניגוד אינטרסים

חברות התרופות ממלאות תפקיד חברתי חשוב ביותר בשמירת בריאותו ורווחתו של המין האנושי. אם בדרך הן מרוויחות כסף רב, זהו אינטרס קיומי שלהן שגם לנו חשוב שיישמר, שכן הרווחים מאפשרים להן לפתח ולשווק תרופות חדשות טובות יותר. אך את זאת עליהן לעשות ביושר אינטלקטואלי ומדעי.

גם קידום הרפואה המונעת, תוך יצירת מודעות ציבורית למחלות, הוא תכלית ראויה כל עוד מדובר במידע רציני ולא בשיווק במסווה של מידע. הגבול בין השניים הוא דק ומחייב זהירות ואחריות רבה במיוחד של ציבור הרופאים והתקשורת.

עצם הדיון הציבורי בתופעה זו עשוי להביא לצמצומה. המאמרים הרפואיים העוסקים בעצמאותם האקדמית של הרופאים מגבילים, ולו במעט, את השפעתה של תעשיית התרופות עליהם. הרופאים נדרשים, על פי כללי האתיקה, לשמור על טוהר השיקול הרפואי, גם נוכח פיתויים כלכליים.

יש להפקיד את הגדרת המחלות ודרכי הטיפול בהן בידי גופים אקדמיים, לאומיים ובינלאומיים, המשוחררים מכל קשר עם חברות התרופות ואינם נגועים בניגוד אינטרסים. מחברות התרופות יש לדרוש שקיפות מלאה ביחסי הגומלין שלהן עם ציבור הרופאים והחולים גם יחד.

יש לחייב אותן, בחוק, לפרסם מדי שנה את הרשימה המלאה של המומחים, האיגודים הרפואיים ועמותות החולים שקיבלו מהן תמיכה כספית. גם התקשורת חייבת לתרום את חלקה. למרות הפיתוי הכלכלי (ראו פריחת המוספים הרפואיים בישראל) עליה לנהוג באחריות ציבורית - מעט סקפטיות וזהירות לא יזיקו. מוטב כי תבחן ידיעות דרמטיות על פריצות דרך בסיוע מומחים בלתי תלויים, קודם שתשמש שופר ליחצ"נים מתוחכמים.

גופים בינלאומיים העוסקים באתיקה רפואית קוראים לאחרונה להקים "סוכנות להגנת בריאות הציבור", שתפקידה יהיה לפקח על "חרחור מחלות". אם זה יקרה, יגלה הציבור במהרה, כי הוא בריא הרבה יותר ממה שנדמה לו.

אבינעם רכס הוא פרופ' לנוירולוגיה ב"הדסה" ויו"ר הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל

כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©